אם היו מבקשים ממני עצה אחת בלבד בנוגע למריבות בין ילדים הייתי אומרת – אל תתערבו!!
חלק גדול מהמריבות נמצאות על איזה שהוא מעגל קסם שבו הילדים רבים, ההורה מתערב לצד זה או אחר, ילד אחד מקבל הזדמנות להוכיח לעצמו שלא אוהבים אותו ושהוא תמיד מקופח (או יותר גרוע מזה) וילד אחר מקבל הזדמנות לקבל מנת "אהבה" גדושה במיוחד מההורה. שני הילדים מקבלים תמריץ לבשל את המריבה הבאה וחוזר חלילה.
מצד שני, חלק מהמריבות נובעות מהעובדה הפשוטה שלילדים אין עדיין כלים מספיק טובים להתמודדות עם מצבי עימות. ישנן דרכים להתערב מבלי לנקוט עמדה של שופט ומבלי לצדד לצד זה או אחר אלא על מנת ללמד את הילדים כלים של התמודדות. להלן כתבה שכתבתי בנושא לפני מספר שנים:
מיתון מריבות בין ילדים והחלפתם בשיתוף פעולה
נכתב על ידי: מיכל אייל
מאי 2002
מבוסס על הספר: Kids Can Cooperate by Elizabeth Crary
האם יריבות בין ילדים מזיקה? אולי. ואולי לא; תלוי במצב ותלוי במטרה של הילד. יריבות בין ילדים מזיקה כאשר היא פוגעת מילולית או פיזית וכאשר היא מפריעה למהלך תקין של החיים בבית או בגן. יחד עם זאת מריבות יכולות להיות מועילות כאשר הן עוזרות לילדים לספק את הצרכים שלהם, למצוא את הכוח שלהם, ומעודדת אותם לגדול. חשוב לשים לב מה הילד "מרוויח" מהמריבות.
מה ילדים מרווחים ממריבות?
1. תשומת לב
2. קשר
3. תחושת כוח
1. תשומת לב: לעתים קרובות ילדים מגבירים את רמת המריבה עד שמבוגר מגיע ומתערב. מריבות כאלה יכולות לשגע את ההורים או המטפלת. להלן 4 דברים שמבוגרים יכולים לעשות כדי להפחית את הצורך של הילדים להשתמש במריבות כמנגנון להשגת תשומת לב:
א. לתת לכל ילד זמן מיוחד המוקדש רק לו ("זמן אמיתי", "רגעי קשר").
ב. להכיר במיוחדות ובצרכים המיוחדים של כל ילד. להמנע ממתן יחס שווה (יחס שווה, בניגוד לדעה הרוחחת, לא פותר יריבות קינאה ותחרותיות בין אחים).
ג. ללמד ילדים לבקש תשומת לב בצורה בונה ("אמא, אני רוצה לשחק איתך")
ד. לדמיין ולראות את הילדים כפי שהיית רוצה שהם יהיו או יתנהגו, ותמיד להתמקד בהתנהגות חיובית.
2. קשר: ישנם ילדים שיודעים להעסיק ילדים אחרים או לגרום להם לשחק איתם, וישנם ילדים שיכולים לעשות זאת רק ע"י מריבה. מנקודת מבטו של הילד לפעמים יותר טוב לריב מאשר להיות לבד. מבוגרים יכולים להפחית סוג זה של מריבות ע"י התערבות בסביבה:
א. לספק מספיק מקום ומספיק פעילויות לכולם.
ב. ללמד ילדים לזהות רגשות של אחרים ("תסתכל על הפנים של דני, האם הוא שמח?")
ג. ללמד ילדים איך לשתף אחרים ("מה תוכל לעשות כך שגם דני יהיה מרוצה?")
ד. למצוא חברים אחרים.
3. תחושת כוח: מריבות הנובעות מרצון להרגיש כוח אינן תמיד דבר רע. טוב שהן מתרחשות במקום שבו מבוגרים יכולים לשים עין ולשמור שהמריבה לא תצא מכלל שליטה. ניתן להפחית מריבות מסוג זה ע"י:
א. לא להאשים צד אחד / לא לשפוט / לשים אותם באותה סירה.
ב. ללמד ילדים "הצהרות חיוביות" – Affirmations ("אני יכול להתמודד" "אני יכול לבקש את מה שאני רוצה/לא רוצה")
ג. ללמד ולעודד משא ומתן שבו שני הצדדים מנצחים.
ד. להציב גבולות בהתאם לגיל (בגיל צעיר להקפיד על קיום הגבולות ובגיל מבוגר יותר לאפשר לילדים להחליט מה נכון עבורם).
אפשרויות בחירה בזמן מריבות של ילדים
להלן 5 אפשרויות תגובה למריבות. כדי להחליט באיזו גישה להשתמש ומתי, יש לקחת בחשבון את המטרות שלנו כלפי הילדים, את המצב הנתון, ואיך המבוגר מרגיש באותו זמן (למשל, אין טעם ללמד משא ומתן כאשר המבוגר עייף ומרוגז).
1. להתעלם מההתנהגות.
מתי להשתמש: מתאים כאשר הילדים רבים כדי להשיג תשומת לב, כאשר המבוגר יכול להשאר לא מעורב, וכאשר המריבה אינה גורמת לפגיעה פיזית או נפשית.
2. לשנות את תנאי הסביבה (להזיז דברים, להוסיף דברים, לספק מספיק צעצועים).
מתי להשתמש: מתאים כאשר ניתן למנוע או להפחית את המריבה על ידי שינוי כלשהו. התערבות זו אפקטיבית יותר כאשר המטרה אינה השגת תשומת לב.
3. לכוון התנהגות: להתמקד בהתנהגות הילד ולא באישיותו, ללמד את הילד איך להצליח ולצפות להצלחה בעתיד.
מתי להשתמש: מתאים כאשר המצב מסוכן, כאשר אין לילדים מספיק כישורים חברתיים או כאשר המבוגר טרוד מידי כדי להציע אפשרויות בחירה או לעזור לילדים לנהל משא ומתן. מתאים במיוחד כאשר המבוגר דורש פעולה מיידית או כאשר הילד עייף מידי לעשות החלטות הגיוניות או כאשר הוא זקוק למידע של "איך" כדי לפתור בעיה.
4. לספק אפשרויות בחירה: שתי אפשרויות סבירות או אפשרות סבירה אחת + תוצאה הגיונית ("אתה רוצה ללכת לישון לבד או שאני אקח אותך למיטה?")
מתי להשתמש: כאשר המצב בטוח ולמבוגר יש זמן להציע אפשרויות בחירה. לא מתאים כאשר הילד יצא משליטה או אם יש התנהגות מסוימת שהמבוגר רוצה מהילד. קשה לילדים לחשוב על רעיונות כאשר אין להם ניסיון באפשרויות בחירה.
5. לעודד משא ומתן. ללמד ילדים א) לזהות את הבעיה/ לזהות רגשות ב) לחשוב על אלטרנטיבות ג) לנבא את התוצאות ד) לקבל החלטה.
מתי להשתמש: מתאים כאשר לילדים יש נסיון בקבלת החלטות ואפשרויות בחירה. לא מתאים אם יש החלטה מסוימת שהמבוגר רוצה או אם אין למבוגר זמן לעסוק במשא ומתן. לפעמים הורים ומורים מהססים אם להשתמש במשא ומתן משום שהם מרגישים שהוא גוזל הרבה זמן. אך לילד שיכול לחשוב על 5 דרכים להשיג משהו יש סיכוי טוב יותר להשיג זאת בצורה יעילה מאשר לילד שיכול לחשוב רק על רעיון אחד. לימוד משא ומתן חוסך זמן בטווח הארוך.
דוגמא ללימוד משא ומתן:
אמא: מה קורה פה?
דני: טלי הרביצה לי.
טלי: הוא הפיל את הקוביות שלי.
דני: היא תפסה יותר מידי מקום.
אמא: למה היית זקוק ליותר מקום?
דני: להסיע את המשאית שלי.
אמא: דני, איך טלי הרגישה כשהפלת את מגדל הקוביות שלה?
דני: היא כעסה.
אמא: איך הרגשת כשטלי הרביצה לך?
דני: גם כועס.
אמא: מה אתה יכול לעשות כדי שיהיה לך מספיק מקום וטלי לא תצטרך לכעוס?
דני: אני יכול לבקש ממנה לשחק איתי במשאית.
אמא: ומה עלול לקרות אז?
דני: היא תגיד לא.
אמא: יכול להיות שהיא תגיד לא. מה עוד תוכל לעשות כדי שיהיה לך מספיק מקום וטלי לא תצטרך לכעוס?
דני: אני יכול לבקש ממה לזוז.
אמא: מה עלול לקרות אם תבקש ממנה לזוז?
דני: היא תגיד לא.
אמא: יכול להיות שהיא תגיד לא. מה עוד תוכל לעשות?
דני: אני יכול לבקש ממנה לבנות כביש למשאית שלי.
אמא: ומה עלול לקרות אז?
דני: אולי היא תגיד כן.
אמא: אולי היא תגיד כן. מה עוד אתה יכול לעשות כדי שיהיה לך מספיק מקום וטלי תהיה שמחה?
דני: אני יכול להגיד לה ללכת מפה.
אמא: אתה יכול להגיד לה ללכת. מה עלול לקרות אז?
דני: היא לא תלך.
אמא: מה עוד תוכל לעשות?
דני: אני לא יודע.
אמא: חשבת על ארבעה רעיונות. תוכל לבקש ממנה לזוז, תוכל לבקש ממנה לשחק, תוכל לבקש ממנה לבנות כביש, או שתוכל לבקש ממנה ללכת. במה תבחר?
דני: לבקש ממנה לבנות כביש.
לסיכום, להלן 6 דברים שניתן לעשות כדי למנוע או להפחית מריבות:
1. לתת לכל ילד זמן מיוחד בכל יום. לתת תשומת לב קבועה וממוקדת ולהתרכז במה שהילד רוצה לעשות.
2. ללמד ילדים לבקש תשומת לב בצורה בונה. ילדים יקבלו תשומת לב כאשר הם זקוקים לה. מבוגרים יכולים להשפיע על הדרך שבה ילדים יקבלו אותה.
3. להכיר באינדיבידואליות של כל ילד. לחפש את המיוחדות שבכל ילד. להמנע מהשוואות שיפוטיות.
4. ללמד ילדים לנהל משא ומתן עם אחרים. לעודד אותם לראות אפשרויות מגוונות, לנבא תוצאות וכיצד ההתנהגות שלהם משפיעה על אחרים.
5. לשנות את הסביבה כדי להפחית חיכוכים. לספק מקום ופעילויות כך שילדים יוכלו לשחק ביחד.
6. לדמיין ילדים כבעלי יכולת ואכפתיות. לעתים קרובות ילדים מתנהגים כפי שאנו חושבים / מצפים מהם. התרגלו לחשוב עליהם בהקשרים של הצלחה.
