על הנתינה

קראתי לאחרונה כתבה על קארמה ולמה צריך לתת על מנת לקבל. בלילה נזכרתי בשורה הראשונה מהשיר "על הנתינה" של  ג'ובראן חליל ג'ובראן. הבוקר מצאתי את הספר המאובק שקיבלתי ליום הולדת לפני 30 שנה, ופתחתי בעמוד הזה:

"אתה נותן אך מעט, עת נותן אתה מרכושתך.
רק עת נותן אתה מעמצך, זוהי נתינת אמת.
כי מהם קנינך, אם לא הדברים אותם אתה שומר
מפחד שמא תזדקק להם מחר?…..

….. יש הנותנים בשמחה, והשמחה שכרם.
ויש הנותנים בכאב וצער, ואלה מנת חלקם.
יש, הנותנים לא בכאב,
בלא לחפש שמחה, לא בטוב ולא ברע,
אלה נותנים, כשם שהנהר נותן מימיו לאילן הגדל על גדותיו.
מהם דובר אלוה,
ובעיניהם שופע חיוכו על פני עולם."

הרבה חוכמה יש בשיר הזה.

קראתי אתמול כתבה על נזיר בודהיסטי-אמריקאי שעשה המון כסף על ידי ניהול חברה לפי עקרונות הקארמה, ואז נתן את כל כספו לנזקקים. כאשר היה זקוק לכסף על מנת לפתוח בית ספר בודהיסטי – קיבל את התרומות שהיה זקוק להם, דרך "הקארמה".

הייתי רוצה ללמוד להיות פחות "נזקקת" לכסף ושיהיה לי האומץ לתת יותר ממנו. הייתי רוצה לא להרגיש בכלל את החסר,  אני מבינה את החשיבות של זה. עובדת על זה. סבלנות. בינתיים אני נותנת בעיקר מעצמי, כפי שממליץ חליל ג'ובראן.

מעניין שגם מי שהמציא את שיטת סדונה שאני כל כך אוהבת – לסטר לוינסון – נתן את כל כספו, ומספרים שהיה לו הרבה, בזמן שריפא את עצמו פיזית ונפשית ופיתח את השיטה. כמה זמן אחרי שקראתי את זה, כחלק מקורס הסדונה הבסיסי שעשיתי, ערב אחד כשהייתי במיטה הכנסתי את עצמי להרפייה ודמיינתי שאני רושמת צ'ק על סך מיליון דולר (שהיו כל רכושי. בדמיון כמובן) ונותנת את הצ'ק למישהו לא מזוהה, אבל מישהו שמייצג ארגון צדקה.

פתאום הרגשתי התרגשות עצומה, רגשית ופיזית. תחושה של אושר אדיר, של חופש אדיר. הרגשתי כאילו שהגוף שלי חלול ודרכו זורמים בחופשיות אור ואנרגיה….  זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי כך את האפקט של השחרור "הסדונאי". אני חושבת שאז ידעתי באמת שיש משהו בשיטה הזו, מעבר לעוד משהו נחמד שאני לומדת.