ברוכים הבאים לבלוג החופש.
כאו אני מקווה ליצור דיון, לעורר מחשבה, לגרות, להעיר, להאיר, לתת, לקבל, ליצור קשר….
מאז שאני זוכרת את עצמי הנושא של “חופש” מעסיק אותי. כשהייתי בתיכון (לפני כמה עשורים) כבר התעסקתי בפילוסופיה של החינוך ובקשר שלה לחופש. אני זוכרת דיונים סוערים עם המחנך שלי ועם מנהל בית הספר על חוסר ההיגיון בענישה ועוד כל מיני נושאים. הייתי מאד מרדנית ועקשנית, ניסיתי להנהיג את הכיתה שלי לכל מיני כיוונים אבל הם לא ממש רצולבוא אחרי. בסוף עזבתי את התיכון באמצע י”ב, באמצע הבגרויות.
ההורים שלי, אגב, שגם הם האמינו בחופש, תמכו בי ואיפשרו לי לעשות את מה שאז חשבתי לנכון. (לימים הצטערתי שלא לחצו עלי לסיים את הבגרויות, אבל הערכתי את התמיכה).
באוניברסיטה למדתי חינוך, וגם שם נכנסתי לויכוחים סוערים עם המורים שלי, חלקם פרופסורים “מכובדים” בתחומים, לגבי מהו חינוך “נכון” ומה המקום של החופש בחינוך. לא עם כולם נלחמתי, היו כאלו שהזינו אותי והעמיקו את האמונה שלי בחופש.
גם היום אני עוסקת בחופש. חופש רגשי, נפשי, רוחני. אני מאמינה גדולה בחופש בחירה ומלמדת אנשים בסדנאות ובטיפולים אישיים שיש להם חופש לבחור. תמיד. גם כשנדמה ש”אין ברירה” – תמיד יש. גם מי שנדמה לו שהוא קרבן – בוחר בקורבנות. כפי שאמר אחד המורים שלי – אין קורבנות, יש רק משתפי פעולה מרצון.
לאחרונה למדתי את “שיטת סדונה” נסעתי עד ללב המדבר באריזונה, ארה”ב כדי ללמוד איך להשתחרר. ממה? מהכל. מהכסף שעלה לי להגיע לשם 
….. מרגשות, רצונות, אמונות, זהויות, דברים שליליים, דברים חיוביים, מה שאני רוצה, מה שאני לא רוצה…. הכל. עוצמתית ביותר השיטה הפשוטה הזו. גיליתי שיש חופש עצום מתחת לכל הדברים כשאנו מוכנים לשחרר אותם. יש חופש להרגיש, וחופש לעשות… כשהבנתי ש”אני” זה מה שמעבר לכל הרגשות והאמונות והזהויות שלי, מעבר למה שהיה ומה שיהיה, אז הבנתי שהאושר הוא לא משהו עתידי שאשיג בתנאי שיתקיימו בעתיד תנאים כאלו או אחרים אלא מה שיש כאן ועכשיו. זהו.
פשוט למדי בעצם. קל מאד להבין אינטלקטואלית. העבודה היא לשנות את הרגלי החשיבה שלנו, את התגובות הרגשיות האוטומטיות שלנו, כל יום כל היום. אבל בנחת, באהבה, לא בכפיה, לא בלחץ, עם המון קבלה של ההרגלים הישנים. כי התנגדות רק גורמת לעוד סבל ולהנצחת המצב הקיים.
ממליצה בחום.
מיכלי
תודה רבה, עזרת לי מאד.
החיים שלי השתנו אחרי שהתחלתי להפגש איתך.
תודה,תודה ושוב תודה.