כשאני מדברת על חופש אני לא מדברת על היכולת לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה. כשאני מדברת על חופש אני מתכוונת למקום הזה שלא ממש ניתן לתאר אותו במילים אבל זה בינתיים הכלי הטוב ביותר שיש לנו כדי לתאר. זהו מקום שהוא:
חופשי ממתח, לחץ…
חופשי מצרכים, רצונות (שיאהבו אותי, להיות בשליטה, להיות מוגנת, לקבל אישור…)
חופשי מתשוקות, חלומות…
חופשי מדאגות, פחדים, חרדות, חששות…
חופשי מאגו, מאני… אני… אני….
חופשי ממחשבות…
חופשי מכעס, קינאה, תסכול, עצבנות, עצב…
חופשי מביקורתיות, שפיטה, הפרדה…
חופשי מזהויות ("אני אמא", "אני מטפלת" "אני בן אדם טוב/רגיש/חכם/עצלן/עצוב…)
חופשי מאמונות….
אני מתחילה להכנס לאזור מסוכן? בא לכם לצעוק – מה זאת אומרת חופשי מאמונות? לאיזה מין בן אדם אין אמונות? ומי אני בלי הזהות שלי? אז רגע… לאט לאט.
זה בסדר שאני אמא או מטפלת, כל עוד אני לא לגמרי מזדהה עם הזהות הזו, כי אני הרבה יותר מכל זהות זמנית שיש לי, הייתי מי שאני לפני שהייתי אמא ויש לי זהות גם מעבר לה או לכל זהות אחרת.
זה בסדר אם אני מאמינה בשלום, כל עוד אני יודעת שזו רק עוד אמונה, זוהי לא אמת מוחלטת, לא משנה כמה תשוקה יש לי באמונה הזו. זה בסדר אם אני מאמינה באלוהים, בחינוך ללא אלימות, וכו' וכו', כל עוד אני יודעת שאלו רק אמונות. הבעיה הכי גדולה עם אמונות היא שמאז נברא האדם – ישנם הרג ואכזריות בלתי יתוארים של אנשים כלפי אנשים אחרים בשם אמונות כאלו ואחרות. הכנסיה הרגה אנשים שלא הסכימו להתנצר ומוסלמים רוצחים כל מי שאינו מוסלמי, והנאצים האמינו שהגזע הלבן הוא טהור ובעל זכות קיום בלעדית….
לנשום עמור, לספור עד 10….
אז מה אם היינו חופשיים מכל הדברים האלו? אולי אדבר בהמשך על כל אחד מהסעיפים למעלה, אולי זה דורש חפירה. בינתיים, אם נראה לכם שהחופש מכל הדברים האלו יוביל אתכם להיות רובוטים חסרי חיים…. תחשבו שוב. או לחילופין – תנסו את זה ותראו. כי בעצם מה שיש שם כשמצליחים להשתחרר ולהיות חופשיים זה החיים עצמם; חיוניות ואומץ וקבלה ושלווה ואנרגיה… כל מה שבאמת אנחנו רוצים, כשהוא לא חסום על ידי רצונות…. וכו'.
מיכל,
נהניתי מאד לקרוא את ההגיגים שלך….. הראש שלי מבין את רעיון החופש….. יש תהיות כמו למשל… אם אינני אוחזת בכל רעיון, מחשבה, אמונה, עיקרון, חפצים, רכוש, ילדים, זוגיות וכד'…. מה בעצם נשאר…. אחד הדברים שמאפיינים חופש, זה החופש לבחור במה לאחוז לא?
גם האמונה בשלום וחופש הם אמונה בלבד….. מה אתם אומרים? היכן הגבול? האם יש גבול?או שזה נוגד את החופש…..
אני מתייחסת למומח חופש כמצפן לנוע בכיוון שלו, כדי להזכיר לי שיש בעולם עוד דעות, מחשבות, רעיונות ותפישות….
תודה שנתת לי חומר לחשוב בבקר הזה,
אורית אור
אורית – תודה על התגובה וטוב שהעלית את הנושא! נכון – ניתן לבחור בכל דבר. יחד עם זאת כאשר אנו "נאחזים", אנו עושים זאת מוך הפחד לאבד או מתוך הצורך להגן על האמונות שלי, הרכוש שלי, הזהות שלי וכד' – ואז מתחיל הסבל האישי והאנושי ומתחילה ההפרדה ביני לבין אחרים ונכנסת האמונה בחוסר במקום בשפע…. ואז אין חופש.
ישנם 2 גורמים עקרוניים לסבל: משיכה ודחייה. משיכה זה כל הדברים שאני חושבת שאני רוצה, צריכה, חייבת ובהם אני נאחזת מהפחד לאבד. ודחייה זה כל הדברים שאני לא רוצה, פוחדת מהם, סולדת מהם ושם אני משיקעה מאמץ להמנע מהם. כשאנחנו כל הזמן עסוקים בשני הקטבים האלו – איפה יש מקום לחופש להכנס? תחשבי כמה אנרגיה מושקעת במשיכה ודחייה במקום בפשוט להיות…. לתת לדברים לבוא וללכת, להנות ממה שיש ולתת לו לנוע הלאה לדבר הבא.
אכתוב על זה עוד בהמשך. כיף מאד לדון על הדברים האלו.
תודה!!
שלום שלום,
אכן נושא מעניין.
קראתי את Eckhart Tolle, לפחות את ספרו הראשון, ואני כרגע נעה בין להבין, להסכים ולקבל את הרעיון הזה, (ואפילו קצת לקנא במי שכבר נמצא שם), לבין ההרגלים והרצונות הישנים.
לא לגמרי ברור לי איך זה עובד כשיש חופש מוחלט.
מה מניע אותי? לאן אני שואפת, אם בכלל?
בדרך כלל, או שנעים לקראת משהו שרוצים, או הרחק ממשהו שלא רוצים (או מפחדים ממנו). לפעמים גם נשארים תקועים דווקא במשהו שלא רוצים ומפחדים ממנו.
אבל אם אין לי רצונות, ואין לי פחדים, אז איך אני יודעת מה הצעד הבא?
או שאני אמורה פשוט "לזרום" ולראות לאן ה"עכשיו" לוקח אותי?
אגב, נחמד שיש בלוג כזה.
אולי סוף סוף מישהו יענה לי על השאלות..
היי מיכל,
דבר ראשון ברכות על הבלוג… מרתק !!!
דבר שני, אני לא בטוחה שירדתי לסוף דעתך בעניין החופש, אבל תפסה לי את העין האמירה שלך כאן על משיכה ודחייה כמקור לסבל. מאד אשמח אם תוכלי לפרט על זה, באינסטינק ראשוני זה מהדהד לי כמשהו מוכר.
ת'נקס.