when you change the way you look at things – the things you look at change
חייבים להסיר את הכובע בפני הסרט "הסוד". רעיון שיווקי נהדר, ביצוע יוצא מן הכלל, והצלחה אדירה בהבאת קונספט ישן נושן, שהיה עד כה נחלתם של רוחניקים למיניהם בלבד, להמונים, לפשוטי העם. חוק המשיכה, שהוא המסר המרכזי בסרט, אומר במילים אחרות:
- דומה מושך דומה, אתה תקבל את מה שאתה חושב עליו ומהשאתה מתמקד בו, בין אם זה מה שאתה רוצה ובין אם זה מה שאתה לא רוצה.
- כל אנרגיה או חומר (שהוא גם אנרגיה) נמשכים לויברציות דומות לשלהן.
- אתה מגנט חי. חוק המשיכה פועל כרגע בחייך בין אם אתה מודע לזה ובין אם לא. אתה מושך לחייך אנשים, מצבים, הזדמנויות, ועוד.
אז, על קצה המזלג, הסרט הסוד אומר לנו להיות מאד מפוקסים לגבי מה שאנחנו רוצים, לחשוב חיובי, לראות בדמיוננו את מה שאנחנו רוצים, להרגיש ולהתרגש כאילו כבר הישגנו את הדבר/ים, ולאפשר לו להכנס לחיינו.
הידע העתיק הזה מקבל היום תמיכה וסימוכין מדעיים מתחום שנקרא פיזיקת קוונטים.
מה חסר בסוד?
אחד הביקורות על הסרט הוא שיש יותר מידי דגש על קבלה ופחות מידי על נתינה (ויין דייר). אם יש לנו הזדמנות להתיישר מול היקום שתמיד נותן, שם עלינו למקד את תשומת הלב שלנו – בנתינה.
עוד נקודה היא שהשינוי צריך להיות יותר עמוק ולהתבטא בדרך שבה אנו חיים. במקום לדבר על רצון בשלום לחיות בשלום, במקום לדבר על רצון באהבה, לחיות באהבה, לחיות בענווה, לחיות במוסריות וכד'.
דבר נוסף הוא שמאד קל להגיד למישהו – תשנה את מחשבותיך…. תחשוב רק חיובי. גם אני פעם חשבתי שזה נורא פשוט ושמספיק שאני מודעת לחשיבות של חשיבה חיובית כדי לחשוב חיובי כל הזמן. אבל אז למדתי שלאדם הממוצע יש כ 60,000 מחשבות ביום (אל תשאלו אותי מי היסתובב יום שלם עם קליקר וספר את המחשבות שלו, אבל שמעתי את הנתון הזה מכמה מקורות), שרוב המחשבות שלנו חוזרות על עצמן (אובססיביות) ובלתי מועילות. חוץ מזה שאנחנו לא מסוגלים לדעת מה תהיה המחשבה הבאה שלנו אז איך אנחנו אמורים להשתלט עליה?
אבל ה"ויכוח" העיקרי של שיטת סדונה עם הסוד (למרות שהייל דווסקין שמלמד היום את שיטת סדונה הופיע בסרט) הוא שבסוד אומרים לנו שככל שנרצה יותר – יש יותר סיכוי שנקבל, ושאם נתמקד מספיק – ניצור את המציאות עליה אנו מתמקדים. בסדונה אומרים שהתמקדות ברצון שווה להתמקדות בחוסר ולכן זה מה שאייצר – עוד חוסר. מה זאת אומרת? סביר להניח שלא ארצה או אבקש או אתמקד במשהו שכבר יש לי, אלא במשהו שאין לי. ואגב אם כן מתמקדים במה שיש אז בעצם מתמקדים בפחד לאבד אותו ולא בדבר עצמו.
לסטר לוינסון, מי שייסד את שיטת סדונה אמר שהמטרה היא להגיע למצב של hootlessness, משהו שקצת קשה לתרגם לעברית, אבל אומר בערך שרק כאשר לא ישנה לי אם יש לי או אין לי משהו, רק אז אשיג אותו. אז בסדונה, בקורס השגת מטרות (שם קוראים לו "יצירה חסרת מאמץ" – Effortless Creation) מלמדים איך לנסח מטרה (להגיד מה אני רוצה), לשחרר את כל האמונות המגבילות שלי סביב המטרה, להחליט על שורה של צעדים מעשיים, ואז לשחרר גם את המטרה עצמה. להניח לה.
אז – כן, אני מאד מאמינה שהמחשבות שלנו יוצרות מציאות ושיש להן כוח אדיר, אבל אני גם חושבת שיותר נכון ויותר קל לשנות את הרגשות שלנו מאשר את המחשבות.
עוד על זה בפוסט הבא….
