בפוסט הקודם דיברתי על "הסוד" והעליתי כמה נקודות ביקורת כלפיו, למרות הכבוד המגיע לו. ומגיע. בסוף הפוסט דיברתי על הקושי בכל הנוגע לשינוי מחשבות. עכשיו אני רוצה לדבר על למה יותר נכון ויותר קל לשנות רגשות ועל ידי כך לשנות מחשבות.
יש את הדיון הנצחי הזה של מה בא קודם – מחשבה או רגש? מה גורם למה? מודה שבמשך שנים הייתי בטוחה שמחשבה יוצרת רגש, ואני לא אומרת היום שלא. יש הרבה מאד מקרים שבהם אנו מפרשים את המציאות (מחשבה) ומיד מרגישים רגש כזה או אחר בהתאם לפירוש הסובייקטיבי שלנו.
אבל יש גם מצב שבו אני מרגישה משהו (נגיד עצבנות) ומיד מתחילה להלביש על הרגש מחשבות כדי להצדיק או להסביר אותו. ובדרך כלל אנחנו צריכים כמה וכמה מחשבות כאלו, ואז עוד כמה כדי להסביר ולהצדיק את המחשבות הקודמות וכו'. ובכלל יכול להיות שאני עצבנית כי אני רעבה או עייפה. אבל אמצא אלף ואחת סיבות (מחשבות) למה לכעוס על הילדים ועל גברים באשר הם, ועל השכנים ועל הממשלה ועל סאדאם חוסיין….
אבל אם אדע לעשות משהו אחר עם הרגש ברגע שהוא עולה: לשחרר אותו, לוותר עליו, וכד'. אחסוך מעצמי את כל אלף ואחת המחשבות השליליות הקשורות לרגש, שלא לדבר על רגשות נוספים (בני דודים של הרגש המקורי) וכל ההתנהגויות ההרסניות שגם כן מלוות אותו.
איך עושים את זה? קבלו את…. שיטת סדונה!! מחיאות כפיים סוערות. (למען ההגינות אין פה המצאה חדשה, החכמה שמאחורי השיטה קיימת כבר אלפי שנים וקיימת גם בשיטות אחרות. אני פשוט מאד אוהבת אותה כי היא פשוטה וקלה לביצוע).
זו הסיבה שבשיטת סדונה לא מטפלים ב"סיפור" – כי הסיפור מורכב מאלף ואחת המחשבות, הוא זה שבא להצדיק ולכן גם לחזק את הרגש. אבל אם אני רוצה להפסיק להרגיש רע (נגיד אותה עצבנות מהדוגמה הקודמת) אני צריכה קודם כל לוותר על הסיפור שמאחורי הרגש ואז לקבל את הרגש ואז לוותר עליו, לשחרר.
