מהי זהות? כל דבר שאני מאמינה שהוא אני: דעה, נקודת מבט, מערכת אמונות, תפקיד (למשל אמא) וכד'
כשהייתי בריטריט בסדונה עשינו תרגיל בזוגות שבו שאלנו את בן/בת זוגנו את סדרת השאלות הבאות?
1. מהו זכרון אחד מהעבר (עבר יכול להיות עד לפני שניה) שנבנה למקור של זהות?
2. האם תוכלי לקדם בברכה (להזמין) את אותו זכרון-הזדהות, כמיטב יכולתך?
3. האם זה מרגיש שזה בא מרצון לשנות, רצון באישור, רצון בבטחון, רצון בנפרדות או רצון באיחוד (שאלות סדונה סטנדרטיות)?
4. האם תוכלי לשחחר, לוותר על הרצון ב_______ (תשובה משאלה 3)
5. האם תוכלי לוותר על ההזדהות עם אותו זכרון שוב?
6. האם תוכלי לנוח כמי שאינה זקוקה לזכרון-הזדהות כדי להיות?
וכמובן שבאנגלית זה נשמע יותר טוב אז:
?Could you rest as that which needs no memory-identity to be
כשעושים את התרגיל הזה עשרות פעמים ברצף, משחררים בסופו של דבר את כל הדברים איתם אנו מזדהים ומרגישים תחושה עילאית של חופש אמיתי. אגב – כשאני משחררת זהות זה לא אומר שאני כבר לא מחזיקה בדעה מסויימת או שאני מוחקת זכרון ילדות מסויים, אבל אני משחררת את הצורך שלי להזדהות טוטלית עם אותה דעה או אותו זכרון. אני פשוט מבינה שזה לא אני. זו דעה שיש לי או זה משהו שקרה לי בעבר, אבל זה לא אני. אני זה מי שמעבר לכל הדברים האלו, ואין לי בעצם צורך אמיתי להזדהות איתם.
מידי פעם אני נפגשת במישהו שמאד מזדהה, מאד מחובר לסיפור שלו. וזה יכול להיות מישהו מאד אינטלגנטי ואפילו מודע, ואני מיד מזהה את ההזדהות, את ה attachement שלו לסיפור. ובדרך כלל גם לשאלה "למה"? היום אני בן 50 וכשהייתי ילד אמא שלי דחתה אותי, ועד היום …… ואני לא מבין למה כל כך קשה לי לסלוח / לבטוח, וכד'.
אז אם זה מטופל שלי – מיד אני מתנפלת עליו עם התרגיל הזה מסדונה, אבל לפעמים אני לא בתפקיד מטפלת וזה לא מתאים לקפוץ ולהציל….
אז הנה אני משתפת את כל עולם (או יותר נכון את 2 האנשים שקוראים את הבלוג הזה) לגבי השאלות החכמות האלו.
