Feeds:
רשומות
תגובות

מקשיבה לאקהרט טולה שמדבר על התבוננות על המיינד. לשים לב למחשבות שלנו, ולשים לב לרגשות – שהן תגובה גופנית למחשבות. בעצם לפצל את עצמי לשניים, זו שחושבת ומרגישה וזו שמודעת, שרואה את המחשבות והרגשות. ובאותו הקשר הוא מדבר על הצורך של האגו שלנו להיות צודק ולהלחם על צדקתו.

והנה, לא עוברת שעה קלה ובן זוגי אומר לי משהו בצורה שאני חווה כמזלזלת. בום! אני נעלבת ונכנסת לחדר ללקק את פצעי. ובעודי יושבת שם וחושבת כמה שהוא לא בסדר, חסר רגישות, לא מכבד…. ומתחילה לפנטז את ההתנצלות שלו, אני נזכרת באקהאט יקירי ומתחילה להתבונן במיינד, באגו. קל לי לזהות את הצורך שלי להיות צודקת, ואת הנטיה להזדהות הזדהות מוחלטת עם המייד או מה שאני קוראת "הדיבור הפנימי" שלי.

ואז קורה דבר מעניין. האני המתבוננת כאילו מזמינה את האני החושבת לוותר על הצורך להיות צודקת (אני אפילו מזכירה לה שלפני כמה שבועות עשתה את זה בקלות בעזרת שיטת סדונה), ואז אני שמה לב שהיא לא רוצה לוותר. מרגיש כמו ילדה קטנה שיושבת בחוץ בקור וכשקוראים לה להכנס פנימה לחום היא מרימה כתפיים ומסרבת בעקשנות ילדותית. כי החמימות של להיות צודקת גוברת על הקור של להישאר לבד בחוץ. כמה כוח יש לזה, לצורך להיות צודקת. איזה מחיר אנחנו מוכנים לשלם כדי להישאר צודקים! מדהים.

אקהרט אומר שהצורך להיות צודקים נובע מפחד מהמוות. הוא אומר שכאשר אנחנו מזדהים על עמדה מנטלית כלשהי, ואם אנחנו טועים, עצם קיומה של תחושת העצמי המבוססת על המיינד – נמצאת בסכנת הכחדה. לכן אני – האגו – לא יכולה להרשות לעצמי להיות לא צודקת. להיות לא צודקת – זה למות.

אם וכאשר מצליחים לנתק את ההזדהות המוחלטת עם המיינד אז כבר לא משנה לנו אם אנו צודקים או לא, ואז תחושת העצמי לא מרגישה מאוימת, והצורך להיות צודקת, שזה סוג של אלימות, נעלמת.

בלי אקהרט ובלי סדונה הייתי יושבת לבד בחדר לפחות שבוע ומתישה את בן זוגי. עכשיו אני זקורה רק לחצי שעה כדי להתאפס על עצמי. והוא יודע לתת לי את הזמן הזה.

וכן, גם הכתיבה מסתבר עוזרת.

חג חנוכה שמח. הולכים להדליק נר ראשון.

מודעות פרסומת

סדנת הכרות עם שיטת סדונה

המסע אל החופש. החופש להיות מאושרים.

אתם מוזמנים לסדנת הכרות עם שיטת סדונה
The Sedona Method
שתתקיים ביום ששי, 25.9.2009 במכללת בית ברל בכפר סבא
בין 8:30 ל 16:30

איך תראה סדנת ההכרות ?
בסדנה קצרה זו נדבר קצת על החכמה שמאחורי השיטה, נראה הדגמות, ונתרגל את 5 טכניקות השחרור בקבוצה, בזוגות וביחידים. בין היתר נדבר על:
– כל מה שרציתם לדעת על רגשות, מה הם עושים לנו, מה אנחנו עושים להם ומה עוד ניתן לעשות
– מה זו התנגדות ואיך לשחרר אותה
– איזה רצונות עיקריים מנהלים אותנו, מה המשמעות שלהם ואיך ניתן לשחררם
– 4 הטכניקות השחרור של שיטת סדונה

בסוף הסדנה תוכלו לתרגל לבד או בזוגות ולהשתמש בשיטה בכל תחום, בכל מצב בחייכם ובכל שעה.

לאחר הסדנה ניתן יהיה להצטרף לקבוצת תירגול קטנה הנפגשת באופן קבוע פעם בשבועיים בעלות סימלית בלבד.

מתי: 25 בספטמבר (בין ראש השנה ליום כיפור). בין 8:30 – 16:30
איפה: בית ברל (בית לוינסון). הנרשמים יקבלו הוראות נסיעה.
כמה: 150 ₪ למשתתף.

לקריאה נוספת:
http://www.sedona.com (האתר הרשמי באנגלית)

מנחה: מיכל אייל, מאמנת מוסמכת בשיטת סדונה מטעם Sedona Training Associates, ארה"ב, מנחה בסדנאות צמיחה אישית של המרכז למודעות אישית ו- NLP Master Practitioner.

להרשמה נא לשלוח מייל ל: michaleyal@gmail.com

אני שמחה להודיע על פתיחת קליניקה בתל אביב (בנוסף לקליניקה בביתי בנווה אילן).

אקבל מטופלים, מונחים, מתאמנים לפגישות / שיחות אחד- על- אחד, ואולי מידי פעם לסדנאות קבוצתיות קצרות, בהתאם לביקוש.
לנוחיותכם, יש אפשרות לקיים את הפגישות בקליניקה באזור דיזינגוף סנטר או בקליניקה באזור רמת החייל.
הכלים העיקריים איתם אני עובדת, בדרך כלל בשילוב של כולם, הם: 

NLP ודמיון מודרך
Master Practitioner

שיטה שעובדת עם התת-מודע ויעילה ביותר בשחרור מחסומים רגשיים והתנהגותיים, כולל פחדים, טראומות וכד', שינוי אמונות והשגת מטרות בכל תחום בחיים. השיטה, המשלבת דמיון מודרך, ממוקדת מטרה ובדרך כלל מוגבלת לסדרת מפגשים, עד להשגת המטרה. המפגשים כוללים מגוון רחב של תרגילים מנטליים מונחים, חלקם במצב של הרפייה.

שיטת סדונה
מאמנת

שיטה הנקראת גם "אמנות השחרור", מלמדת איך לשחרר רגשות מגבילים, אמונות מגבילות, וכד'. השיטה מלמדת אותנו לעשות הפרדה בין ה"אני" האמיתי לבין מה שאני מרגיש/חושב/מאמין/ וכד'. איך להפסיק להיות שבוי של ה"אגו" או המיינד או הסיפור שלי. השיטה מורכבת ממספר טכניקות של שחרור ומתאימה לכל בעיה / מטרה ובכלל לשדרוג רגשי ורוחני אמיתי בכל תחומי החיים: אישי, זוגי, מקצועי, בריאותי וכד'.
ייתכן ואפתח בקרוב קבוצה להכרות עם השיטה ולימוד עקרונותיה.

 הנחייה אישית
מנחה סדנאות לצמיחה אישית  (www.itsmychoice.org)

לסדנאות קבוצתיות יש עוצמה ויתרונות מובנים שאי אפשר לייצר בשיחות אחד – על – אחד. יחד עם זאת ישנם אנשים שנרתעים מעבודה בקבוצה או כאלו שמעוניינים להמשיך את עבודתם באופן אישי לאחר השתתפות בסדנא. "אדלר" זה לא רק להורים. בפגישות אישיות איתי אני משתמשת בכל הכלים, הידע והניסיון שרכשתי במשך כמעט 20 שנה בסדנאות ובלימודים בגישה של הפסיכולוגייה האדלריינית על מנת לעזור לאנשים להבין את עצמם ואחרים טוב יותר, ולפתור קונפליקטים בין-אישיים.

למידע נוסף ולקביעת פגישה אתם מוזמנים להתקשר אלי: 054-2100858

לאחרונה יצא לי לדבר על הנושא עם מטופלת שלי. לפני שאספר מה אמרתי לה אני רוצה להדגיש שהתשובה שלי מתאימה לבחורה הספציפית הזו. לא כל אחד נמצא באותו מקום ולא לכל אחד מתאימה אותה תשובה. ייתכן שלמישהו אחר הייתי עונה תשובה קצת אחרת.

לאותה בחורה אמרתי ככה: כל הכוח והעוצמה שלך נמצאים כאן ועכשיו. מה שאת מרגישה כרגע קשור פחות למה שקרה בעבר והרבה יותר למה שאת בוחרת להתמקד בו עכשיו. ברגע שמודעים ליכולת לבחור במה אני רוצה להתמקד, ולכל אחד יש את היכולת הזו, שום דבר שקרה בעבר לא צריך להשפיע על איך אני מרגישה עכשיו.

יש לי את האפשרות לבחור להתמקד בעבר בהווה או בעתיד, במשהו טוב שקרה או במשהו רע.

ויש עוד משהו חיובי ומועיל שאפשר לעשות עם משהו רע שקרה לי, והוא לשאול את עצמי:

– מה קרה?
– איך אני מרגישה כלפי מה שקרה?
– איך מה שקרה גרם לי להיות יותר מודעת למה אני רוצה?
כשעונים על שלושת השאלות מקבלים תמונת מצב או מעין ציר של איפה אני עכשיו (מרגישה רע) ואיפה אני רוצה להיות. ציר זה הוא מפת הדרכי שלי, המגדלור שלי. עכשיו אני יודעת בצורה ברורה יותר לאן פני מופנות. לזה קוראים בתחום חוק המשיכה – "סגירת הפער הרגשי" Closing the Emotional Gap

לפעמים אנחנו מאד כועסים על מישהו, מאוכזבים, פגועים וכד'. הבעיה היא שכאשר אנחנו חושבים מחשבות שליליות, אנחנו מזמנים עוד ועוד מחשבות שליליות, שמעוררות רגשות שליליים כלפי אותו אדם וכלפי עצמנו (למרות שאולי נדמה לנו שאנחנו מלאכים בהקשר של אותו אדם).

בשנה האחרונה אני לומדת בצורה אינטנסיבית למדי את מה שנקרא "חוק המשיכה". אכתוב על זה עוד בהמשך אבל בינתיים אומר רק שהכל קשור לאנרגיות, ויברציות, תדרים וכד'. יש הסברים מדעיים (פיסיקת קוונטים) ויש הסברים פסיכולוגיסטיים ויש כמובן אספקטים רוחניים יותר. וזה לא כל כך משנה מאיזה כיוון מסתכלים על זה או מתחברים לזה, מה שחשוב הוא איך זה משפיע על החיים שלנו באופן ישיר ומיידי.

הנה דוגמה קטנה שקשורה ב"אנרגיות" שלנו כלפי אדם שיש לנו איתו יחסים טעונים שהיינו רוצים לשפר. זהו תרגיל אנרגטי קטן אבל חכם כשרוצים לשפר הרגשה כלפי מישהו, למשל בן/בת זוג או ילד כאשר היחסים מתוחים, או מישהו בעבודה שאנחנו מאד כועסים עליו.

כאשר אנחנו כועסים על מישהו אנחנו מסתכלים עליו עם זכוכית מגדלת או ב ZOOM IN. ומחטטים בהתנהגות שלו או במילים שלו כדי למצוא עוד ועוד הוכחות שאנחנו צודקים בכעס שלנו כלפיו.

תחשבו רגע על מישהו שיש לכם כלפיו רגש שלילי כלשהו ותנו ציון למידת הכעס/טינה/פגיעה כאשר 1 זה לא כועס בכלל ו- 10 זה כועס/פגוע מאד! זכרו את הציון שנתתם.

בתרגיל זה אנחנו מרחיקים את המבט שלנו כמו ב ZOOM OUT. מסתכלים עליו כאילו מרחוק, ומדמיינים שאנחנו אומרים לאותו אדם את המשפטים הבאים:

– היית אדם נפלא ביום שנולדת
– מישהו שאני אוהב – אוהב אותך מאד
– אני יודע שיש לך תכונות נהדרות
– בזכותך אני לומד דברים חדשים על עצמי
– אני מצפה שתהיה לנו מערכת יחסים נהדרת בעתיד
– אני לא חושב שאתה חייב להבין אותי עד הסוף כדי שארגיש טוב כלפי עצמי
– הציפיות שלך ממני אינן קשורות אלי
– אני באמת רוצה שיהיו לך חיים נהדרים

וכו'…..

עכשיו תמדדו שוב את רמת הכעס/פגיעה כלפי אותו אדם. ואת ההרגשה הכללית שלכם. נכון שהציון עלה?

נכון שאתם מרגישים יותר טוב?

הזדהות עם זהות…

מהי זהות? כל דבר שאני מאמינה שהוא אני: דעה, נקודת מבט, מערכת אמונות, תפקיד (למשל אמא) וכד'

כשהייתי בריטריט בסדונה עשינו תרגיל בזוגות שבו שאלנו את בן/בת זוגנו את סדרת השאלות הבאות?

1. מהו זכרון אחד מהעבר (עבר יכול להיות עד לפני שניה) שנבנה למקור של זהות?
2. האם תוכלי לקדם בברכה (להזמין) את אותו זכרון-הזדהות, כמיטב יכולתך?
3. האם זה מרגיש שזה בא מרצון לשנות, רצון באישור, רצון בבטחון, רצון בנפרדות או רצון באיחוד (שאלות סדונה סטנדרטיות)?
4. האם תוכלי לשחחר, לוותר על הרצון ב_______ (תשובה משאלה 3)
5. האם תוכלי לוותר על ההזדהות עם אותו זכרון שוב?
6. האם תוכלי לנוח כמי שאינה זקוקה לזכרון-הזדהות כדי להיות?

וכמובן שבאנגלית זה נשמע יותר טוב אז:

?Could you rest as that which needs no memory-identity to be

כשעושים את התרגיל הזה עשרות פעמים ברצף, משחררים בסופו של דבר את כל הדברים איתם אנו מזדהים ומרגישים תחושה עילאית של חופש אמיתי. אגב – כשאני משחררת זהות זה לא אומר שאני כבר לא מחזיקה בדעה מסויימת או שאני מוחקת זכרון ילדות מסויים, אבל אני משחררת את הצורך שלי להזדהות טוטלית עם אותה דעה או אותו זכרון. אני פשוט מבינה שזה לא אני. זו דעה שיש לי או זה משהו שקרה לי בעבר, אבל זה לא אני. אני זה מי שמעבר לכל הדברים האלו, ואין לי בעצם צורך אמיתי להזדהות איתם.

מידי פעם אני נפגשת במישהו שמאד מזדהה, מאד מחובר לסיפור שלו. וזה יכול להיות מישהו מאד אינטלגנטי ואפילו מודע, ואני מיד מזהה את ההזדהות, את ה attachement שלו לסיפור. ובדרך כלל גם לשאלה "למה"?  היום אני בן 50 וכשהייתי ילד אמא שלי דחתה אותי, ועד היום …… ואני לא מבין למה כל כך קשה לי לסלוח / לבטוח, וכד'.

אז אם זה מטופל שלי – מיד אני מתנפלת עליו עם התרגיל הזה מסדונה, אבל לפעמים אני לא בתפקיד מטפלת וזה לא מתאים לקפוץ ולהציל….

אז הנה אני משתפת את כל עולם (או יותר נכון את 2 האנשים שקוראים את הבלוג הזה) לגבי השאלות החכמות האלו.

מי האויב שלי?

אתמול השתתפתי בסדנה קצרה ונחמדה שהתקיימה בחיק הטבע. נושא הסדנה היה "מי האויב שלי?" והיא הונחתה על ידי 2 מורים לבודהיזם. כפי שנאמר לנו בתחילת הסדנה – המטרה היתה לא לתת לנו תשובות ופתרונות אלא בעיקר להציף שאלות ולתת לנו מעט זמן לעבד את מה שעולה.

בתור אחת שאוהבת ללמוד ואוהבת שהלמידה היא אינטנסיבית, רצוי עם אפקט של הדף שמעיף אותי לקיר וגורם לי להגיד "וואאאאווווו !!!" אני חייבת לומר שהחוויה הזו היתה מאד מעניינת ושונה עבורי. בחלק הראשון אפילו קצת השתעממתי ובאמצע קפצתי כמובן עם פיסה של "פתרון", אבל המנחים אמרו לי בעדינות – לאט לאט. אנחנו עוד לא שם.

אז דיברנו על אוייבים חיצויים – את מי אנחנו מגדירים כאויב ומי מגדיר אותנו כאויב, ולמה? ואז דיברנו על אויבים פנימיים ומה מאפיין את מערכת היחסים שלי עם אותו אויב פנימי.

ובסוף דיברנו על מה אפשר לעשות, מהן דרכי הפעולה האפשריים, ושוב, ללא הנחייה חד משמעית לגבי הפתרון (אבל עם רמיזה עדינה). האם אני נלחמת באויב הפנימי שלי? האם מלחמה היא הדרך? או שאני מנהלת איתו דיאלוג ומנסה להגיע לסוד של הסכם או גישור, או האם אני מנסה להשתיק אותו, או לבנות משהו אחר במקומו?

כשהזמינו כל אחד מאיתנו לחשוב מי האויב הפנימי שלו היה לי ברור שהאויב הפנימי שלי היום הוא ההשתוקקות והפחד שלא יהיה לי. אלו 2 צדדים של אותו מטבע. ולמרות שהפחד מרגיש יותר חזק וקולני, למרות שנראה לי שמולו אני מתמודדות ביום יום, אני חושבת ויודעת שהאויב האמיתי הוא ההשתוקקות. כי אם לא הייתי משתוקקת לא הייתי פוחדת שלא יהיה לי. ואני גם מאמינה שההתעסקות עם ההשתוקקות ועם הפחד יוצרים בתוכי התכווצות שלא מאפשרת לי לפעול בחופשיות על מנת להשיג את המטרות שלי ולא מאפשרת לי לקבל את השפע שהייקום מוכן לשלוח דרכי.

אז שוב לא נמצאתי כלום, הבודהיזם מדבר על זה כבר אלפי שנים. הזו ה attachement שגורם לנו כל כך הרבה סבל.

אז יצאתי מהפיקניק הרוחני הזה עם השאלה: איך עלי לנהוג עם האוייב הזה? האם מלחמה זו הדרך? (זו לא הדרך שלי) האם להתידד, האם לשחרר? (אני משחררת והוא כל הזמן חוזר, אז מה אני לא משחררת?).

ותודה למאיה שהזמינה אותי למפגש העדין הזה.